Poéme d’Ephraim Al-Naqua en l’honneur de Moshé ben Maimon

**שיר מאת אפרים אל-נקאווה לכבוד משה בן מימון** חיבור פיוטי עברי בן 51 פסוקים, פיוט מלומד זה שנערך על ידי Alexander Marx בשנת 1935 (שיר מס' 19 בסדרתו *Texts by and about Maimonides*) הוא אחת ההגנות המחורזות המבריקות ביותר על *מורה נבוכים* שיצאו מן המחנה הספרדי לאחר פולמוסי המיימוניות. התרגום לצרפתית, מאת David Encaoua בסיועו של André Benzenou, משמר הן את הקפדנות הטיעונית הן את צפיפות הרמזים. **מבנה והתפתחות הטיעון.** השיר נפרש על פי ארכיטקטורה בת חמישה קטעים. הפסוקים 1–14 משבחים את שיטת המורה: דרך הדרגתית, שולחן הפרקים ה"ערוך יפה" (פ' 3), טיעונים "ללא זיוף ולא הונאה מוסווית" (פ' 4), ביאור התרגום, הספירות ושמות הכרובים (פ' 6–13). הפסוקים 15–18, פולמוסיים, מכוונים כנגד "הרב הגדול בן נחמן" — הרמב"ן (Naḥmanide) — המואשם בכך שהתנגד למורה ב"דברים עמוקים אך לא משכנעים" ו"אורות המחשיכים יותר משהם מאירים". הפסוקים 19–33 מפרטים את רשימת השאלות שפתר הרמב"ם: נבואה ומראות מלאכים (פ' 21–22), טעם הקרבנות (פ' 23), הוכחות שכליות לקיום האל הנשענות על אריסטו (פ' 25–27), תיאודיציה וסוד איוב (פ' 28–30), תפילת הצדיק כמו החוטא (פ' 31–33). הפסוקים 34–42 עוסקים ב*סתרי בראשית* (*מעשה בראשית*) ו*מרכבת יחזקאל* (*מעשה מרכבה*), ולאחר מכן בסיפור הראשית — אדם, חוה, הנחש, קין, הבל, שת — כמטריצה של העברת הלשונות והחכמות. הפסוקים 43–51 חוזרים לפולמוס: פסילת המתנגדים "המשתמשים במילים אפלות", ברכה על הרמב"ם המיועד לגן עדן, והכתרה סופית של *המורה* "על עבודת הבהרתו". **עיקרי הדוקטרינה.** השיר נוקט עמדה ברורה לטובת לגיטימיות התיאולוגיה הפילוסופית כנגד הקריאה הקבלית הבלעדית של היהדות. שלוש טענות מוצגות בו: (1) *השכל האריסטוטלי* הוא כלי כשר לעבודת *התורה*, כל עוד הוא כפוף לגילוי (פ' 25–27); (2) הסיפורים האזוטריים שבמקרא — *בראשית*, *מרכבה*, קרבנות, נבואה — ניתנים לפרשנות שכלית שאינה מבטלת את קדושתם אלא מאירה אותה (פ' 23, 34–36); (3) האפלה הדוקטרינרית אינה מעלה: להתנגד למורה ב"דברים הבל" פירושו בגידה בשכל (פ' 16–17, 43). בכך נחתם השיר בשושלת הארוכה של פולמוסי המיימוניות (1232, 1305) ומעיד על המשכם בפזורה הספרדית של המאות ה-14–15, שבה הגנה על *המורה* הפכה לסימן זהות מול הזרמים האנטי-רציונליסטיים בפרובנס ובקטלוניה. **המחבר והקשרו.** אפרים אל-נקאווה (Anqawa, Encaoua), שנולד בקסטיליה בסביבות 1359 ונפטר בתלמסאן בשנת 1442, הוא מייסד הקהילה היהודית של תלמסאן לאחר הרדיפות שבספרד בשנת 1391. רופא, תלמודיסט וקבליסט בעצמו — מחבר *שער כבוד ה'* — הוא מגלם את הפרדוקס הספרדי המאוחר של חכם הבקיא בדיסציפלינות האזוטריות ועם זאת מגן על לגיטימיות הרציונליזם המיימוני. קברו של ה*רב* בתלמסאן נותר עד המאה ה-20 מקום עלייה לרגל מרכזי ביהדות צפון אפריקה. **המקור וביסוס הטקסט.** השיר נערך על ידי Alexander Marx ב-*The Jewish Quarterly Review*, New Series, כרך 25, גיליון 4 (אפריל 1935), במסגרת תיק של יצירות עבריות הנוגעות לרמב"ם. התרגום הצרפתי שלפנינו, הראשון למיטב ידיעתנו, הוכן על ידי David Encaoua בסיועו המוקדם של André Benzenou.

מקורות ומשאבים