הגדול הספר — Uberman

הקדמה

שם המשפחה Uberman משתייך לאוסף הרחב של שמות המשפחה היהודיים במרכז אירופה ובמזרחה, שנוצרו ברובם בין סוף המאה ה-XVIII לראשית המאה ה-XIX, בתקופה שבה הממשלות הקיסריות — האוסטרית (גליציה, 1787), הפרוסית, ולאחר מכן הרוסית (ממלכת פולין, 1821) — כפו על הקהילות היהודיות אימוץ שמות משפחה קבועים ותורשתיים. בטרם נכפתה עליהם חובה בירוקרטית זו, הסתמכה מסורת הקריאה בשמות היהודית על ייחוס האב העברי (בן) ועל כינויי שימוש, מבלי שנמסר שם שושלת קבוע מדור לדור. לפיכך, היסטוריית השם Uberman אינה ניתנת להפרדה מאותו רגע מכריע שבו נכתבה מחדש, בחלקה, הזהות היהודית — בעטו של הפקיד ובבחירתו — לעיתים חופשית, לעיתים כפויה — של ראש המשפחה.

הערך הקיים מגדיר את Uberman כ"שם משפחה יידי". הגדרה זו נכונה ופורייה, אך מן הראוי לדייק בה. שם יכול להיקרא "יידי" מכמה בחינות: על פי הלשון המעניקה לו משמעות, על פי הסביבה האשכנזית שנשאה אותו, ועל פי התרבות — תיאטרון, עיתונות, ספרות — שבתוכה הסתחרר. חיבור זה מבקש לבחון בשיטתיות את שלושת המימדים הללו, תוך הבחנה קפדנית בין המבוסס תיעודית, הסביר מבחינה נסיבתית, והמסור כזיכרון. במקומות שבהם חסר התיעוד הנומינטיבי המדויק, לא נמלא את השתיקה בהמצאה: נאיר את השם על רקע הקשרו — זה של לשון "נודדת" ושל ציוויליזציה שJean Baumgarten הראה כיצד ידעה, מן ה-Rhin הימי-ביניימי ועד מישורי המזרח, לעצב עולם שלם [Baumgarten, 2002].

פרק 1: השם ושפתו — מורפולוגיה של שם משפחה אשכנזי

המילונים האונומסטיים הגדולים של ייחוס — עבודותיו של Alexander Beider על שמות המשפחה היהודיים של האימפריה הרוסית (2008), של ממלכת פולין (1996) ושל גליציה (2004), וכן מילון השמות היהודיים-גרמניים של Lars Menk (2005) — מספקים את המסגרת המדעית שבתוכה יש לקרוא שם כמו Uberman [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה והיהודים-גרמניים]. חיבורים אלה, שפרסמה Avotaynu, מהווים את המנגנון הביקורתי המאפשר להבחין בשם משפחה בין שורשו, סיומתו ואופן היווצרותו.

Uberman מתפרק באופן שקוף לרדיקל, Uber-, ולסיומת, -man(n). הסיומת הגרמנית -mann ("איש") היא אחת המופיעות ביותר באונומסטיקה האשכנזית: היא משמשת ליצירת שמות מקצועיים (מי שעוסק בדבר-מה), שמות טופונימיים (האיש שמוצאו ממקום מסוים) ושמות הנגזרים משמות פרטיים. פריון זה של הסיומת -man הוא תכונה מבנית שמילוני Beider ו-Menk מתעדים אותה בשפע עבור כלל המרחב הגרמני-סלאבי [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה והיהודים-גרמניים].

הרדיקל Uber- מפנה לגרמנית וליידיש iber / über ("מעל, מעבר ל-, מעבר"). בלשון היידיש, שורש זה חי ומצוי. אין לפסוק בוודאות, בהיעדר שטר שמות מדויק עבור משפחת Uberman פלונית, בין הקריאות האפשריות השונות: השם עשוי להיות מסוג יצירה מופשטת או ציון הקשור למקום כלשהו או למעמד חברתי. זהירות זו אינה חולשה אלא דרישה: Beider הראה בדיוק כי שחזור משמעותו של שם משפחה יהודי מחייב ידיעת מקום מוצאו ומועד הופעתו, שאם לא כן האטימולוגיה נותרת ספקולטיבית [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה והיהודים-גרמניים]. מה שמבוסס, לעומת זאת, הוא שהשם שייך ללא ספק לסוג המורפולוגי הגרמני-יידישי בסיומת -man, הנפוץ רבות בקהילות האשכנזיות של פולין, גליציה ואימפריית רוסיה.

פרק 2: הטלת משפחות וקהילת אשכנז

להבין את Uberman פירושו להבין את הרגע ההיסטורי שבו התגבשה צורה זו. היידיש, שפתם הוורנקולרית של יהודי אשכנז, עוצבה לאורך מאות שנים כשפת היתוך — גרמאנית בשלדה, עברית וארמית בשכבתה המלומדת והליטורגית, סלאבית בתרומותיה המזרחיות. Dovid Katz עקב אחר חוסנה המופלא של שפה זו, ומציג אותה כנושאת ציוויליזציה בת אלפי שנים ששרדה גלויות ועקירות אין-ספור [Katz, 2004]. בתוך מטריצה לשונית זו נוצקו שמות המשפחה האשכנזיים, ושאבו את אוצר-מילתם מן המאגר הגרמני-יידישי המשותף.

החובה המינהלית לשאת שם משפחה קבוע התקבלה בדרכים שונות. לעתים קרובות נתפסה כפלישת המדינה לתחום שנשלט עד אז על-ידי המסורת הדתית והקהילתית. השמות שנאמצו אז ציתו למספר היגיונות: אימוץ שם מקצוע, שם מוצא גאוגרפי, שם האב או האם, או יצירת שמות "נוי" בעלי הגייה אסתטית. השכבה הגרמאנית של היידיש, שאת מוצאה ומבנאה ניתח Baumgarten, סיפקה את החומר המילולי לחלק ניכר מיצירות אלה [Baumgarten, 2002]. שם משפחה הנגמר ב--man כגון Uberman משתלב בדיוק בדינמיקה זו: הוא משלב שורש מובן בשפה היומיומית עם סיומת שהוקדשה על-ידי השימוש.

חשוב להדגיש כי הפיזור הגאוגרפי של השמות היהודיים אינו ניטרלי מעולם. מילוני Beider מאורגנים לפי אזורים גדולים — האימפריה הרוסית, ממלכת פולין, גליציה — בדיוק משום שאותו שורש יכול היה להניב גרסאות גרפיות ופונטיות שונות בהתאם לאם נמצאו תחת שלטון רוסי, אוסטרי או פרוסי [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands]. כך יכול היה שם אחד להתקיים בו-זמנית בצורות Uberman, Ueberman, Iberman או Oberman, מבלי שוויאציות אלה יצביעו בהכרח על שושלות נפרדות; לעתים קרובות הן משקפות רק את ידו של הסופר ואת שיטת התעתיק הנהוגה.

פרק 3: משפחה בתרבות היידיש

נשיאת שם משפחה ביידיש, בצומת המאות ה-XIX וה-XX, פירושה הייתה השתייכות לציוויליזציה בעיצומה של תסיסה. יהודי מזרח אירופה היוו אז את מרכז האוכלוסייה הגדול ביותר של היהדות העולמית, והיידיש הייתה שם שפתם של מיליוני דוברים — שפת הבית, השוק, המלאכה, ואף, יותר ויותר, שפת מודרניות תרבותית שנולדה לעיניהם. משפחת Uberman, כמו אינספור משפחות אשכנזיות, הייתה חיה על פי קצב עולם זה: עולמם של השטעטלעך והערים היהודיות הגדולות — Varsovie ,Vilna ,Odessa ,Lemberg.

בהקשר זה פרחה הספרות היידיש המודרנית הגדולה. Ken Frieden ניתח את יצירתם של ה"קלאסיקאים" — Abramovitsh (Mendele Moykher Sforim)‏, Sholem Aleichem ו-Peretz — אשר העניקו ליידיש את כתב ההסמכה האמנותי שלה והפכו את שפת היומיום לשפה ספרותית לגיטימית בזכות עצמה [Frieden, 1995]. David Roskies, מצדו, הראה כיצד מודרניות ספרותית זו שאבה מאמנות הסיפור העתיקה ומן המסורת של העברה בעל-פה, תוך שהיא מחוללת המצאה מחדש ממשית של הסיפור המסורתי [Roskies, 1995]. משפחה הנושאת שם יידישי הייתה בהכרח שקועה בעולם זה של סיפורים, פתגמים וזיכרון משותף.

Mikhaïl Kroutikov האיר בנוסף את האופן שבו הפרוזה היידישית, בין השנים 1905 ו-1914, ביקשה להשיב על משבר המודרנה — עיור, הגירות, חילון, עליית האידיאולוגיות [Kroutikov, 2001]. תהפוכות אלו פגעו בכל שושלת יהודית מן המזרח. ניתן אפוא להסיק באופן סביר — מבלי שניתן לתעד זאת עבור משפחת Uberman בפרט — כי נושאי שם זה חוו בתוכם את אותן מתחים: בין נאמנות למסורת ומשיכה אל האמנציפציה, בין ההתקשרות לאדמת המולדת ובין גלי ההגירה הגדולים לעבר המערב ויבשת אמריקה.

פרק 4: הבמה והעיתונות — השם בתרבות היידיש

העולם היידי לא היה רק עולמם של הספר ובית הכנסת: הוא היה גם עולמם של הבמה והעיתון. התיאטרון היידי, שנולד בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה, הפך לתופעה תרבותית המונית. Nahma Sandrow עקבה אחר ההיסטוריה העולמית שלו, והראתה כיצד אמנות "נודדת" זו פסעה בנתיבי ההגירה היהודית, מרומניה עד New York דרך London ו-Buenos Aires [Sandrow, 1996]. Alyssa Quint ניתחה את לידתו של תיאטרון מודרני זה ואת תפקידו המכונן של Avrom Goldfadn [Quint, 2019], ואילו Debra Caplan הקדישה מחקר מרכזי ל-Vilna Troupe, סמל הנדודים והשאיפה האמנותית של התיאטרון היידי [Caplan, 2018].

תיאטרון זה מצא את המשכו, במזרח, במוסדות הסובייטים: Jeffrey Veidlinger חקר את התיאטרון היהודי הממלכתי של Moscow (GOSET), שנשא את התרבות היידית על במה רשמית עד שהדיכוי הסטליניסטי השמידו [Veidlinger, 2000]. במקביל, העיתונות היידית והלאדינו, שבה הראתה Sarah Abrevaya Stein את תפקידה המכריע בחידוש חברות יהודיות באימפריות הרוסית והעות'מאנית, הציעה מרחב חדש לדיון, לידיעות ולגיבוש דעת קהל יהודית [Stein, 2004].

באקוסיסטם פורה זה, שם יידי עבר בין כרזות, בין טורי עיתונים, ברשימות מנויים ומשתתפים. אין לנו, כאן, עדות מאומתת המקשרת במיוחד את השם Uberman לדמות בולטת בסביבה זו; יהיה זה בלתי הגון לטעון כך. אולם סביר, לנוכח היקפו של תנועה תרבותית זו, שנושאי שם זה היו שחקנים, קוראים, צופים או יוצרים של תרבות זו. שם המשפחה היידי אינו תווית מנהלית גרידא: הוא חותמה של השתייכות ליבשת תרבותית זו, שנבלעה כיום ברובה, אך ההיסטוריוגרפיה העכשווית משיבה לה את חיוניותה.

פרק 5: נשים, הנצחה וזיכרון

כל שושלת מועברת גם דרך הנשים, שסיפורן נדחק זמן רב לצִלם של המקורות. Kathryn Hellerstein הקדישה חיבור חלוצי לפייטניות דוברות היידיש, ועקבה אחר מסורת נשית הנמשכת על פני ארבעה מאות שנה, מן המאה ה-16 עד המאה ה-20 [Hellerstein, 2014]. מחקר זה מזכיר כי התרבות היידישית הייתה גם תרבות של נשים — מספרות הדבקות בלשון העם, התחינות, ועד לשירה המודרנית.

Naomi Seidman ניתחה בנוסף את ה"פוליטיקה המינית" שהתנגדה ועירבה בין העברית ליידיש: העברית, לשון הקודש שקושרה לרוב עם הגבריות ועם הלמדנות, והיידיש, לשון היומיום שכונתה ארוכות "שפת הנשים" [Seidman, 1997]. מתח זה שופך אור מיוחד על זכר השושלות האשכנזיות: שם המשפחה הועבר דרך הגברים, אך השפה, הסיפורים, ומתכוני הזיכרון הועברו, במידה רבה, דרך האמהות והסבתות.

במסורת הבית שבעל-פה, זכר השם נשמר לעיתים קרובות בדמות סיפורים — מוצא גאוגרפי, אנקדוטה על האב-קדמון ש"לקח" את השם, מלאכה שנעלמה. עבור שושלת Uberman, זיכרון זה שייך להעברה המשפחתית, שמטבעה חומקת מכל אימות ארכיוני, ואנו מתעדים אותו כאן ככזה, מבלי לערבבו עם עובדה מוכחת. זהו טיבו של הרישום הזיכרוני — לשאת אמת רגשית וזהותית שאינה זקוקה לראיה מסמכית כדי לחיות.

פרק 6: הגירות, פיזור והמשך השם

הגל ההגירתי הגדול שבין שנות ה-1880 לשנות ה-1920, אשר הוביל מיליוני יהודים ממזרח אירופה לצפון אמריקה, מערב אירופה, אמריקה הלטינית וארץ ישראל, שינה עמוקות את מפת שמות המשפחה האשכנזיים. שם כגון Uberman, שנולד במרחב הפולני-גליציאני-רוסי, מצא עצמו מפוזר על פני כמה יבשות, לרוב תוך שינויים: אמריקניזציה של האיות, התאמה פונטית לשפות הקולטות, ולעיתים תרגום או ויתור מוחלט לטובת שם שנחשב "מקומי" יותר.

תהליך הפיזור וההשתנות האונומסטית הזה הוא בדיוק מה שמילוניו של Beider ושל Menk מאפשרים לשחזר הפוך: מתוך צורה עכשווית, חוזרים אל הצורה המקורית ואל האזור שממנו באה [מילוני שמות המשפחה היהודיים ממזרח אירופה ומן האזור היהודי-גרמני]. השם Uberman, עם גרסאותיו האפשריות, מהווה כך עקבה, חוט שהגנאלוג יכול לעקוב אחריו כדי לשחזר מסלול משפחתי.

השואה שברה את הרצף הזה. השמדת עולמם של יהודי מזרח אירופה מחקה לא רק חיים אלא שושלות שלמות, הרסה ארכיונים, פיזרה ניצולים והפסיקה את שרשרת המסירה. שמות יידיש רבים שורדים כיום רק בספרי הזיכרון (יזכור-ביכר), ברשומות האזרחיות המפוזרות ובזיכרון הצאצאים. לשחזר שושלת Uberman הוא אפוא עבודת ארכיון ממושכת וסבלנית של הצלבת מקורות, שבה כל מסמך שנמצא הוא ניצחון על השכחה. גורלו של השם לאחר 1945 נרשם בתוך כלכלת השבר הזו: מה ששרד הוא יקר ערך, ומה שחסר — יש להודות בהיעדרו.

סיום

הפטרונים Uberman מתגלה, בסיכומו של מסע זה, כתמצית של ההיסטוריה האשכנזית. מורפולוגיתו — שורש גרמני-יידי über / iber והסיומת המושרשת -man — קושרת אותו ללא עוררין לשכבה הגרמנית של השפה היידית ולגל ההיסטורי הגדול של הענקת שמות המשפחה ליהודי מרכז אירופה ומזרחה, כפי שמתעדים זאת ספרי העיון של Beider ושל Menk [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands]. מה שניתן לקבוע נוגע למבנה השם ולשייכותו הטיפולוגית; מה שנותר בגדר הסתברות או השערה נוגע לפרטי משמעותו הראשונית ולמסלולה המיוחד של משפחה זו או אחרת, בהיעדר שטרות נומינטיביים מאומתים העומדים לרשות המחקר במצבו הנוכחי.

מעבר לאטימולוגיה בלבד, השם פותח צוהר לעולם שלם: עולמה של ציוויליזציה יידית שספרותה [Frieden, 1995], סיפורי עמה [Roskies, 1995], תיאטרונה [Sandrow, 1996], עיתונותה [Stein, 2004] ושירת נשותיה [Hellerstein, 2014] שוחזרו על ידי היסטוריוגרפיה קפדנית ותובענית. לשאת את השם Uberman פירושו להיות יורש של אותה ציוויליזציה נודדת ויוצרת שBaumgarten [Baumgarten, 2002] וKatz [Katz, 2004] ידעו לתארה לעומקה. ה"ספר הגדול" הנוכחי אינו שואף לסגור את החקירה: הוא מניח את יסודותיה הנאמנים, מבחין בין הארכיון לבין הזיכרון, ומזמין את הצאצאים להמשיך, מסמך אחר מסמך, בשחזורה של לִינְיָה שאת שמה לבדו כבר אומר כל כך הרבה.