Szekeres

הכינוי Szekeres שייך לאותה קטגוריה יוצאת הדופן של שמות יהודים מהונגריה שבמהלך המאה ה-19 נטשו את המרשם הגרמני או העברי ואימצו את השפה ההונגרית. הנישא כיום על ידי משפחות מפוזרות בין הונגריה, סלובקיה, רומניה של טרנסילבניה, ישראל, צפון אמריקה ומערב אירופה, הוא מציג עצמו כשם הונגרי לכל דבר — עד כי דבר אינו מגלה במבנהו הדקדוקי, על פניו, שייכות יהודית [Wikidata, item « Szekeres » ; notice de base communiquée]. ודווקא השקיפות הלשונית הזו היא שהופכת אותו למקרה מחקר מופתי: מאחורי שם מקצוע הונגרי מסתתרת לעתים קרובות ההיסטוריה של הסתגלות, של הֻנגָּרוּת, ולעתים — של אסטרטגיית שילוב הייחודית ליהדות מרכז אירופה.

האטימולוגיה ברורה. Szekér פירושו בהונגרית עגלה, כרכרה; Szekeres נגזר ממנו באמצעות סיומת הגורם -s, ומשמעותו "עגלון", "חַמָּר", "זה המוביל את העגלה" [לקסיקוגרפיה הונגרית מקובלת; מילוני אונומסטיקה מגיארית]. השם משתייך אפוא למשפחה הגדולה של כינויי המקצוע, כדוגמת הצרפתי Charretier, הגרמני Fuhrmann או האנגלי Carter. משמעות זו אינה יהודית כלל וכלל: Szekeres הוא ונשאר שם הונגרי נפוץ בקרב האוכלוסייה הנוצרית. נוכחותו בתוך משפחות יהודיות נובעת אפוא מתופעה משנית — אימוצו המאוחר של שם מגיארי על ידי יהודים הונגרים — ועניין זה ראוי להיבחן בזהירות ובשיטתיות.

ספר זה שואף להבחין בהתמדה בין מה שנסמך על מסמכים מבוססים, על הסקה מסתברת ועל מסורת שנמסרה מדור לדור. היכן שהתיעוד חסר — וחסר הוא לעתים קרובות, שכן משפחות יהודיות מן המעמדות הנמוכים הותירו מעט עקבות לפני המאה ה-19 — אנו אומרים זאת במפורש. "הספר הגדול — Szekeres" אינו אילן היוחסין של משפחה אחת, אלא חקירה של שם ושל הגורלות שכיסה.

המילה ההונגרית szekér (״עגלה, כרכרה״) היא בעלת מוצא עתיק, המוּכּחת במילון החקלאי והמסחרי המגיארי מאז ימי הביניים; הנגזרת szekeres מציינת את העגלון, הכרכרן, המוביל הסחורות [לקסיקוגרפיה הונגרית; מילונים של השפה המגיארית]. בחברה כפרית שבה הסתמך הובלת דגנים, מלח, עצים ויין על מרכבות רתומות לבהמות, מילא ה-szekeres תפקיד כלכלי ממשי: הוא היה החוליה הנייעת בין הכפר, הטחנה, השוק והעיר. המקצוע הותיר את חותמו בטופונימיה ובאנתרופונימיה ההונגריות, שבהן נמנה Szekeres עם שמות המשלח יד השגרתיים ביותר.

מבחינה טיפולוגית, שם המשפחה משתייך ללא עוררין לקטגוריית שמות מקצוע, לצד Kovács (״חרש ברזל״), Szabó (״חייט״), Molnár (״טוחן״) או Mészáros (״קצב״), המהווים את הבסיס של האונומסטיקה ההונגרית [אונומסטיקה הונגרית, קטגוריות סטנדרטיות]. שמות אלה התקבעו בתקופות שונות ובקרב ציבורים דתיים מגוונים. עבור האוכלוסייה הנוצרית, Szekeres הוא מורשת עתיקה, המועברת מדור לדור. ואולם עבור המשפחות היהודיות, אימוץ שם כזה הוא, ברוב המכריע של המקרים, מאוחר בהרבה, וקשור לתהליכים מינהליים ותרבותיים מוגדרים שהפרקים הבאים יפרטו.

יש לנסח כאן הבחנה יסודית, שאם לא כן עלולה להיווצר תקלה. Szekeres, כשם, אינו שייך לאף אמונה: הוא מילה הונגרית. יהדותו האפשרית של פלוני הנושא שם זה אינה נקראת מתוך השם עצמו, אלא מתוך המסלול המשפחתי, הרשומות הקהילתיות (מרשמי לידות, נישואין ופטירות המנוהלים על ידי הקהילות הישראליות), וההקשר ההיסטורי של אימוצו [מתודולוגיה של מחקר גנאלוגי יהודי במרכז אירופה]. לטעון ש-Szekeres הוא יהודי מתוקף שם משפחתו בלבד יהיה שגיאה; לטעון לעומת זאת שיהודי הנושא שם Szekeres הִמגיאר כמעט ודאי שם קודם — הרי זו השערה איתנה מבחינה סטטיסטית. על דק זה נשענת כל ההמשך.

כדי להבין כיצד יהודים הונגרים הגיעו לשאת שם כמו Szekeres, יש להזכיר כי עד סוף המאה השמונה-עשרה, ליהודי מרכז אירופה לא היה בדרך-כלל שם משפחה תורשתי במובנו המודרני. הם ציינו את עצמם בשם פרטי ואחריו שם אביהם — בן בשימוש העברי — לעיתים בתוספת כינוי, שם מקום, ציון מקצוע או תפקיד דתי [תולדות האונומסטיקה היהודית האשכנזית; Encyclopaedia Judaica, ערכים « Names » ו-« Surnames »].

המפנה המכריע חל במונרכיית ההבסבורגים בימי Joseph II. באמצעות ה"פטנט הסובלני" ובעיקר בגזירת השמות משנת 1787, כפה הקיסר על יהודי מדינותיו לאמץ שמות משפחה קבועים וגרמניים, לצורכי פיקוח מנהלי, מיסוי וגיוס צבאי [Encyclopaedia Judaica, « Surnames »; תולדות הרפורמות היוספיניות]. מאותה תקופה מקורם, בארצות ההבסבורגים, רוב השמות היהודיים הגרמניים — בין שהם טופונימיים, נוי-שמיים או מקצועיים. משפחות יהודיות רבות בהונגריה נשאו מאז שמות גרמניים: Weiss, Schwarz, Klein, Gross, Friedmann, ורבים אחרים.

אולם להונגריה היה זהות לשונית ופוליטית משלה בתוך האימפריה. לאורך המאה התשע-עשרה, ובמיוחד לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 שהעניקה ליהודי הממלכה שוויון אזרחי, נקט חלק ניכר מיהדות הונגריה בתהליך של התבוללות לאומית, ואימץ את השפה, התרבות והפטריוטיות ההונגריות [תולדות האמנציפציה היהודית בהונגריה, 1867]. הגרמנית, שהייתה סימן לכפיפות ההבסבורגית הישנה, ננטשה בהדרגה לטובת ההונגרית בקרב חלק משמעותי מהקהילות, בעיקר העירוניות והנאולוגיות. באקלים זה של זיהוי לאומי יש למקם את הופעת שמות המשפחה המגיאריים אצל יהודים — ומכאן המקור האפשרי של השם Szekeres במשפחות ישראליות.

התופעה המרכזית בחקירתנו היא מגיאריזציה של שמות (בהונגרית névmagyarosítás): החלפה מרצון של שם משפחה גרמני, סלאבי או בעל מראה זר בשם הונגרי, לרוב במהלך העשורים שמן שנות ה-1840 ועד תחילת המאה העשרים [היסטוריה של névmagyarosítás בהונגריה]. מעשה זה, שעודד על-ידי אגודות פטריוטיות, הוקל על-ידי הרשויות ונשא על כנפי זרם עצום של זיהוי לאומי, נגע במגזרים רחבים של החברה ההונגרית שביקשו להצהיר על שייכותם לאומה המגיארית. היהודים המשתלבים נטלו בו חלק ניכר ביחס למספרם, שכן שינוי השם סימל את הכניסה לקהילה הלאומית ואת מחיקת סימני האחרות.

בבחירת שם חדש, כמה אסטרטגיות התקיימו זו לצד זו. משפחות מסוימות בחרו בתרגום השם הישן; אחרות — בצליל דומה; ואחרות עוד — בשם הונגרי יוקרתי, קישוטי או ניטרלי [מחקרים על שינויי שמות בהונגריה]. כאן בדיוק מצויה, לגבי שם המשפחה Szekeres, ההשערה הסבירה ביותר. שם גרמני קודם מסוג Fuhrmann או Wagner (״עגלון״, ״גַלגָּלָן״, ״מוביל״) מתורגם באופן טבעי להונגרית כ-Szekeres. המסורת המשפחתית, בכל מקום שהיא קיימת, מדווחת לעתים קרובות על מעבר שכזה משם גרמני למקבילו המגיארי: Fuhrmann → Szekeres,‏ Mühlmann → Molnár,‏ Schwarz → Fekete. דפוס התרגום הסמנטי הזה מתועד היטב כאחד מן המנגנונים הרגילים של המגיאריזציה [מחקרים על אסטרטגיות מגיאריזציה של שמות].

אנו מציגים את השושלת Fuhrmann/Wagner → Szekeres כסבירה ולא כמבוססת, שכן היא אינה חלה על כל משפחה: חלקן עשויות היו לבחור ב-Szekeres ללא כל קשר אטימולוגי לשמן הקודם, מתוך טעם אישי בלבד או מתוך שהשם היה פנוי. המתודולוגיה הגנאלוגית מחייבת כאן זהירות: רק עיון במסמכים האישיים — צווי שינוי שם שפורסמו בעיתון הרשמי ההונגרי, פנקסי הקהילות הישראליות, מפקדי האוכלוסין — מאפשר, מקרה לקרה, לשחזר את השרשרת האמיתית [מתודולוגיה של הגנאלוגיה היהודית ההונגרית]. זהו דוגמה מובהקת של צומת שבה הזיכרון המשפחתי והארכיון משיבים זה לזה מבלי שתמיד יתמזגו.

השם Szekeres מופיע בכל רחבי אזור ההתיישבות ההונגרי, שחרג בהרבה מגבולות הונגריה הנוכחיים טרם חתימת אמנת Trianon (1920) [גאוגרפיה היסטורית של הונגריה; השלכות Trianon]. מלבד הונגריה עצמה, הקהילות היהודיות דוברות ההונגרית ובעלות התרבות ההונגרית היו מושרשות עמוקות ב-Transylvanie (ברומניה של ימינו), ב-Haute-Hongrie (בסלובקיה של ימינו), ב-Subcarpatie וב-Voïvodine. שם משפחה מג'ארי כדוגמת Szekeres יכול היה להיווצר ולהתורש בכל אחד מאזורים אלה, ללא תלות בחלוקות הפוליטיות שבאו לאחר מכן.

היהודים שנשאו שם זה השתייכו לרוב ליהדות המשכילה והמתבוללת של הערים — ובראשן Budapest, שריכזה בפתחו של המאה העשרים אחת מן האוכלוסיות היהודיות הגדולות בכל אירופה [היסטוריה של הקהילה היהודית ב-Budapest]. בחוגים עירוניים אלה, נאולוגים או מתונים, שימוש בשפה ההונגרית היה כלל מקובל, ואימוץ שם מג'ארי שימש סמן של השתלבות חברתית ומקצועית. לעומת זאת, הקהילות האורתודוקסיות והחסידיות במזרח ובצפון-מזרח נטו לשמר שמות גרמניים או עבריים; לפיכך מצוי Szekeres בשכיחות גבוהה יותר בקרב החוגים המתבוללים מאשר בקרב המסורתיים [סוציולוגיה של יהדות הונגריה].

פיזורו של השם מחוץ לאירופה נובע מן התהפוכות הגדולות של המאה העשרים: גלי ההגירה הכלכלית שלפני 1914, הגלויות שבעקבות עליית האנטישמיות, השרידות והעזיבה לאחר השואה, ולאחר מכן ההגירה של 1956 עם דיכוי המרד ב-Budapest [היסטוריה של ההגירות ההונגריות והיהודיות במאה העשרים]. רבים מנושאי השם Szekeres בישראל, בארצות הברית, בקנדה, בצרפת או באוסטרליה נושאים עמם את הרושם של עקירות חוזרות ונשנות אלה. פיזור זה מסביר כיצד שם הונגרי בלשונו הפך עולמי בגאוגרפיה שלו.

שום סיפורה של לינאג' יהודית מהונגריה אינו יכול להתעלם מהאסון המרכזי של המאה. הקהילה היהודית ההונגרית, אחת הגדולות והמשולבות ביותר באירופה, נפגעה באיחור אך באלימות קיצונית בשואה. לאחר הכיבוש הגרמני של המדינה במרץ 1944, גורשו יהודי השדה לאושוויץ-בירקנאו תוך מספר שבועות, באביב ובתחילת קיץ 1944, בשיתוף פעולה של השלטונות ההונגריים [היסטוריה של השואה בהונגריה; Yad Vashem]. מאות אלפי אנשים נרצחו; בבודפשט סבלה הקהילה מרדיפות צלב החץ בחורף 1944–1945 [היסטוריה של הרדיפות בבודפשט, 1944–1945].

המשפחות היהודיות הנושאות את השם Szekeres נקלעו, כמו כלל יהדות הונגריה, לתוך הסערה הזו. חקר גורלות הפרט עובר דרך מאגרי השמות של הקורבנות — ובמיוחד מאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה המנוהל על ידי Yad Vashem —, דרך רשימות הגירוש ודרך ארכיוני הקהילות שנבנו מחדש לאחר המלחמה [Yad Vashem, מאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה]. אנו נמנעים מלייחס כאן שמות או מספרים מדויקים, בהיעדר אפשרות לאמת את הרשומות האישיות; אך ההיסטוריון חייב לציין שם המשפחה זה בין אלו שנפגעו מן ההשמדה, ושכל גנאלוגיה של Szekeres נתקלת, במועד זה, בשבר החמור ביותר.

תקופת שלאחר המלחמה הייתה של בנייה מחדש קשה תחת המשטר הקומוניסטי, שבו הוגבל ביטוי הזהות היהודית, ולאחר מכן באו גלי העזיבה. נפילת החומה ופתיחת 1989 אפשרו תחייה של החיים היהודיים בהונגריה ושיבת העניין בזיכרון המשפחתי [היסטוריה של הונגריה שלאחר הקומוניזם]. בהקשר זה נטלו צאצאים מפוזרים על עצמם לשחזר את לינאג'ותיהם, והפכו את השם Szekeres לחוט של חקירה בין ארכיוני בודפשט, אלו של ירושלים ואלו של מדינות הקליטה.

שחזורה של גנאלוגיה Szekeres כפוף לעקרונות הכלליים של המחקר הגנאלוגי היהודי במרכז אירופה, שכדאי לפרטם לכל מי שמבקש להרחיב ספר זה. המקור הראשון הוא פנקסי הקהילה הדתיים: רישומי הלידות, הנישואין והפטירות שניהלו הקהילות הישראליות ההונגריות, שחלק ניכר מהם צולם על מיקרופילם וניתן לעיין בהם בארכיונים הגדולים [ארכיוני הקהילות ההונגריות; שיטות המחקר הגנאלוגי היהודי]. רישומים אלה קדמים לרשם האזרחי החילוני, שהוחל בהונגריה באיחור (1895), ומהווים את עמוד השדרה של כל חקירה לתקופה שלפני מועד זה.

המקור השני, המכריע לגבי שמנו, הוא מכלול צווי שינוי השמות שפורסמו בעיתון הרשמי ההונגרי במהלך עשורי ההמגיאריזציה: הם מציינים את השם הקודם, השם שאומץ, השנה ולעיתים קרובות גם המקום, ומאפשרים לקבוע אם Szekeres פלוני יורד מ-Fuhrmann, מ-Wagner או משם אחר [פנקסי שינויי השמות בהונגריה]. המקור השלישי כולל את מפקדי האוכלוסין, רשימות משלמי המסים, ספרי בתי הספר והארכיונים הצבאיים, המאפשרים למקם את הפרטים בזמן ובמרחב. לאלה מצטרפים, לגבי המאה העשרים, מאגרי השואה וארכיוני ההגירה של מדינות הקליטה [Yad Vashem; ארכיוני ההגירה].

האתגר המתודולוגי המתמיד נעוץ בהבחנה בין Szekeres יהודים לבין Szekeres נוצרים רבים הנושאים שם זה מאז ומתמיד. רק סימני הזיהוי הדתיים — פנקס הקהילה, מקום הקבורה, הצהרת הדת במפקדי האוכלוסין, אזכור שינוי שם מכינוי משפחה גרמני — מתירים שיוך ליהדות [מתודולוגיה של המחקר הגנאלוגי הרב-דתי]. בהיעדר סימנים אלה, הנאמנות האינטלקטואלית מצווה להשאיר כרטיס תלוי ועומד, במקום להיכנע לפיתוי של שיוך מניח מראש. רק במחיר זה ניתן לשחזר שושלת Szekeres מבלי לבדות מן הלב.

השם Szekeres מרכז בתוכו, לבדו, חלק מהיסטוריה היהודית של הונגריה. מילה הונגרית שמשמעה "עגלון", הוא בטבעו חוצה-כתות, משותף למשפחות נוצריות ותיקות ולמשפחות יהודיות שהתמגיירו בשלב מאוחר יותר. עבור האחרונות, הוא נושא את חותמו של רגע מסוים: אותה עת שבה יהדות הונגריה, שזכתה לאמנציפציה ב-1867 וכמהה להשתייכות לאומית, תרגמה את שמותיה הגרמניים או החליפה אותם בשמות מגיאריים, במסגרת תנועת הnévmagyarosítás הגדולה [היסטוריה של המגיוריזציה של שמות; אמנציפציה של 1867]. ההשערה בדבר מוצא מFuhrmann או Wagner גרמני סבירה ומסורה לרוב בתוך המשפחות, אך אין לכלל אותה ללא עיון בארכיונים.

לינאג' זה — או ליתר דיוק, קבוצת לינאג'ים החולקים שם אחד — חווה את הפיזור הגאוגרפי של הונגריה הגדולה שלפני Trianon, את המבחן המוחלט של השואה של 1944, את גלי העזיבה שלאחר המלחמה ואחרי 1956, ואת תחיית הזיכרון לאחר 1989. "הספר הגדול — Szekeres" לא ביקש להמציא גנאלוגיה רצופה היכן שהמקורות שותקים; הוא העדיף לתחום את המסגרת ההיסטורית הבטוחה שבתוכה יוכל כל משפחת Szekeres לשלב את מחקרה שלה. השם הוא נקודת מוצא; הארכיון בלבד, מרשם אחרי מרשם, יהפוך אותו להיסטוריה אמיתית.