Pegna

השם Pegna שייך למאגר האונומסטי של יהדות איטליה ומופיע בין שמות המשפחה שנרשמו במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים, בתקופה שבה החלה חצי האי לערוך, מטעמים שהיו בתחילה מלומדים ולאחר מכן מנהליים, את מלאי המשפחות היהודיות שעל אדמתה. הרשומה המפנה מקשרת שם זה לחיבורו היסודי של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia. חיבור זה, שראה אור בפירנצה בשנת 1925 תחת חסות בית ההוצאה לאור « Israel », נותר עד היום אחד מאבני היסוד של כל מחקר בנושא שמות המשפחה היהודיים באיטליה: מדובר ב־elenco של cognomi של יהודי איטליה, הכולל 1628 שמות, הלקוח מספרו של Samuele Schaerf, עם נספח על המשפחות האצילות היהודיות באיטליה. רשימה זו, שתאריכה 1938, כוללת שמות משפחה של משפחות יהודיות מכל רחבי איטליה כפי שנרשמו.

לשלב את משפחת Pegna בתוך זיכרון קולקטיבי זה מחייב לבחון שני סדרי מציאות: מצד אחד, התיעוד האונומסטי והגנאלוגי הזמין, ומצד שני, ההקשר הרחב יותר של הגולות הספרדיות אשר, מן המאה החמש עשרה ועד לעת החדשה, נפוצו על חופי הים התיכון. החיבור שלפנינו מבקש לשרטט, בזהירות המתחייבת מאי-ודאות המקורות, את המסלול הסביר של שם זה, מן שורשיו האיבריים הכנראה ועד להשרשתו ברקמה היהודית האיטלקית, ובפרט הטוסקנית.

הוודאות הראשונה הנוגעת למשפחת Pegna היא בעלת אופי ביבליוגרפי. שם המשפחה מתועד במפקד האונומסטי הגדול של יהדות איטליה שערך Samuele Schaerf. חיבור זה, שרשומת הספרייה שלו מציינת תיאור פיזי של 89 עמודים, ראה אור בפלורנציה וזכה להפצה מתמשכת, עד שהופץ מחדש בדפוס פקסימיליה. חיבורו של Samuele Schaerf, שכותרתו « I cognomi degli ebrei in Italia. Con un'appendice su le famiglie nobili ebree in Italia », מהווה הדפסה אנסטטית של מהדורת פלורנציה משנת 1925, שיצאה לאור מחדש על ידי Libreria Piani.

ערכה של מפעלו של Schaerf נעוץ בשיטתו: לאסוף, לסווג ולפרש את שמות המשפחה שנשאו יהודי חצי האי, תוך שילוב שמות ממקור מקראי, שמות מקומות, כינויים מקצועיים ושמות אב שהורשו מן הגלויות השונות. מספר קטן של שמות משפחה ספרדיים היה בעל מקור מקצועי, ורבים אחרים אימצו שמות הבנויים עם קידומת עברית — דבר הממחיש את גיוון שכבות הלשון שמלאכות מיון זו מבקשת להפריד. השם Pegna ניצב בדיוק בצומת שכבות אלה: מראהו אינו מקראי ואינו עברי, אלא איברי, וממילא מכוון את החקירה מלכתחילה אל הקהילות שמוצאן מחצי האי האיברי.

ערכו של מקור זה הוא היותו קטלוג עיון, כלומר נקודת עיגון תיעודית אמינה: נוכחות השם במאגר של Schaerf קובעת, ללא כל השערה, כי משפחות יהודיות הנושאות שם משפחה זה היו נוכחות ומוכרות באיטליה ערב מלחמת העולם השנייה.

הצורה Pegna מפנה, על פי כל הנראה, למילה הספרדית peña (״סלע״, ״מצוק״, ״גובה סלעי״), שבכתיבה המאיטלקת שלה שמר הצמד gn על הצליל החיכי של ה-ñ הקסטיליאנית. סוג זה של שמות מקומות נפוץ ביותר בחצי האי האיברי, שבו אין ספור יישובים נושאים שם הנגזר מ-peña. שם המשפחה ישתייך אפוא לקטגוריית השמות בעלי המוצא הגאוגרפי, שאומצו על ידי משפחות על שם מקום מוצאן.

ייחוס אונומסטי זה משתלב בתופעה היסטורית בעלת היקף רחב. שמות המשפחה הספרדיים שייכים לצאצאיהם של היהודים שחיו בספרד ובפורטוגל לפני שהאינקוויזיציה הספרדית כפתה על היהודים להמיר את דתם לנצרות או לברוח מחצי האי האיברי בסוף המאה ה-XV. משפחות רבות שגורשו או ברחו נשאו עמן, כאות זהות, שמות השרשורים בגיאוגרפיה של ארצן האבודה. יש להדגיש אולם, כי פרשנות זו, המבוססת על ניתוח לשוני ועל ההיקש מפטרונימים ספרדיים אחרים, נופלת בגדר הזיכרון המשוחזר יותר מאשר בגדר ראיה מסמכית ישירה: אין שום שטר המאשר את הרגע המדויק שבו אימצה משפחה שם זה. לפיכך אנו מציגים אותה כסבירה, ולא כמבוססת.

העדות הקונקרטית ביותר להשתרשות שם המשפחה Pegna באיטליה מגיעה מ-Livourne (Leghorn), נמל תוסקני גדול שהפך, בעת החדשה, לאחד ממוקדי היהדות הספרדית-ים תיכונית המרכזיים. קטלוגי הייחוס הגנאלוגיים של המשפחות היהודיות ב-Livourne מזכירים במפורש את השם בצורה מורכבת. ניתן למצוא שם, בתוך רשימה ארוכה של שמות משפחה, את הגרסאות « Gutierres Pegna »,‏ « Guttieres Pegna » ו-« Guttierres Pegna », לצד שמות אחרים ממוצא איברי כגון Gomes,‏ Gutierres או Garzia.

ממצא זה הוא מלמד פי שניים. מצד אחד, הוא מאשר את אופיו הספרדי של השם: הצמדת שם משפחה קסטילני (Gutierres / Gutiérrez) לשם המקום Pegna אופיינית למשפחות ה"פורטוגזיות" וה"ספרדיות" של הדיאספורה המערבית, שנהגו לשמור על שמות כפולים המעידים על ייחוס ומוצא. מצד שני, הוא ממקם גיאוגרפית את המשפחה בכור ההיתוך הליוורנזי, שבו התרכז חלק מכריע מהחיים היהודיים-ספרדיים באיטליה. Livourne הייתה, אגב, מוקד של תרבות יהודית מקורית: מעיר זו יצא, למשל, Guido Bedarida (1900-1962), סופר יהודי-איטלקי, המקור העיקרי של הספרות היהודית-ליוורנזית — עדות לתוססות התרבותית המיוחדת לסביבה זו שבה מצאו Pegna את מקומם.

הנוכחות הו-בו-זמנית של השם במדריך הלאומי של Schaerf ובמאגרים הליוורנזיים הספציפיים מהווה התכנסות דוקומנטרית מוצקה, המאפשרת לראות את שורשיה התוסקניים של המשפחה כמבוססים.

כדי להבין כיצד משפחה ממוצא איברי יכלה לשגשג בטוסקנה, יש להזכיר את מעמדה הייחודי של Livourne. החל מסוף המאה ה-XVI, הדוכסים הגדולים של טוסקנה הפכו את הנמל הזה למקלט לסוחרים זרים, ובפרט ליהודים ספרדים שגורשו מחצי האי האיברי או שנמלטו מבתי הדין של האינקוויזיציה. הזכויות שניתנו לבאים אלה הבטיחו חופש פולחן ומסחר, דבר שמשך אוכלוסייה יהודית ענפה, משגשגת, ומסומנת עמוקות על ידי המורשת ההיספנו-פורטוגזית.

המבט הכולל על הפזורות הדרומיות מאיר תנועה זו. דרום איטליה הפך אף הוא למולדתה של אוכלוסייה יהודית ספרדית ניכרת לאחר שממלכת Naples הועמדה תחת שליטה ספרדית, בעוד שהיהדות האיטלקית בכללותה הציגה גיוון onomastique מרשים: חלק משמות המשפחה שלהם מופיעים בשפות אחרות הקשורות ליהודים, כגון Sacerdotti (כוהן), Diamanti (יהלומים), Stella (כוכב) ו-Gioia (שמחה). בנוף רב-גוני זה, המשפחות ממוצא ספרדי — שבהן נראית משפחת Pegna נמנית — יצרו קבוצה נבדלת, הקשורה לטקסיה, לשפתה (הספרדית והפורטוגזית, שנשמרו זמן רב) ולרשתות המסחריות הים-תיכוניות שלה.

בהיעדר ארכיונים נומינטיביים שפורסמו על פעילויותיה המדויקות של משפחת Pegna, פרק זה נותר בגדר הסתברות: הוא משחזר את המסגרת הסבירה של קיומה מבלי שיוכל לתעד, מסמך אחר מסמך, את השתלבותה הכלכלית והחברתית בעיר.

חקר צורות השם חושף מתח מאלף בין הזיכרון המשפחתי לבין העקבה הכתובה. פנקסי ליבורנו מציעים מגוון כתיבים — Gutierres Pegna, Guttieres Pegna, Guttierres Pegna — המעידים על חוסר היציבות האורתוגרפי הנפוץ לפני קיבוע מינהלי של שמות משפחה. הכפלת ה-t, התנודה בין עיצור אחד לשניים, שמירה או ויתור על המרכיב הספרדי הראשון: כל אלה הן וריאציות המזכירות לנו כי השם חי תחילה בעל-פה, מועבר ומועתק על פי אוזנם של הסופרים.

ריבוי הצורות הזה הוא בדיוק הנקודה שבה הזיכרון והארכיון מתכתבים זה עם זה. המסורת הספרדית ייחסה ערך זהותי לשם הכפול, כסמן של אצילות ייחוסית; הארכיון, לעומת זאת, מקבע גרסאות מקריות לפי תנועת הקולמוסים. המלאי של Schaerf, בהעדיפו את הצורה הפשוטה Pegna, מבצע נורמליזציה רטרואקטיבית המוחקת חלק מן העושר הזה. השוואת שני המצבים — הרשימה הלאומית המאוחדת מול הפנקסים המקומיים הסוערים — מאפשרת למדוד עד כמה שם משפחה הוא אובייקט חי, שכתיבו ה"רשמי" אינו מייצג אלא חתך ברגע נתון. לפיכך אנו רואים את קריאה זו כסבירה, כיוון שהיא נשענת על תיעודים ממשיים תוך הכרה בכך שהקשר הגנאלוגי המדויק בין הצורה המורכבת הליבורנאית לבין הצורה הפשוטה שנמנתה אצל Schaerf אינו ניתן לקביעה ללא סייג.

גורלו של השם Pegna שזור בגורל היהדות האיטלקית כולה. רישום המשפחה ברשימתו של Schaerf מקבל משמעות מיוחדת כאשר מזכירים את ההקשר שבו הופצה. הרשימה, שנוצרה בשנת 1938, מונה את שמות המשפחה של המשפחות היהודיות מכל רחבי איטליה כפי שנרשמו אז — ואותה שנת 1938 היא שנת חקיקתם של החוקים הגזעניים הפשיסטיים, שהפכו את מיפוי השמות היהודיים לכלי רדיפה. מה שנוצר כעבודה מלומדת של אונומסטיקה, נמצא, כמאליו, מושלך לתוך אקלים של איום על המשפחות הנוגעות בדבר.

שמות המשפחה הספרדיים של Livorno עברו מבחן זה יחד עם שאר הקהילה. השרדותו של השם Pegna, המתועדת במדריכי עיון מרכזיים, מעידה על רציפות של זיכרון: היא מחברת בין הסוחר הספרדי מימי הדוכסות הגדולה לבין היהודי האיטלקי של המאה העשרים, חרף שברים ורדיפות. בהיעדר תיעוד גנאלוגי מקיף על הדורות האחרונים, לא ניתן לשרטט עץ יוחסין רציף; אך התמדתו של השם בקטלוגים המלומדים די בה כדי לקבוע שלא נכחד בשכחה. הוא נותר גם היום אחד החוטים — דקים אך ממשיים — בתוך הרקמה הגדולה של היהדות הים-תיכונית.

בסיום מסע זה, דמותה של משפחת Pegna מצטיירת ביושר מעודן. שלוש ודאויות מבססות אותה: השם מאושר במאגר הייחוס של Samuele Schaerf; הוא מופיע, בצורה המורכבת Gutierres Pegna, ברשימות המשפחות היהודיות של Livorno; ומאפייניו קושרים אותו בבירור לתחום הספרדי האיברי. סביב נקודות מוצקות אלו מתארגן צרור של השערות בעלות הסתברות: האטימולוגיה דרך peña, "הסלע"; ההגעה לטוסקנה בעקבות ההגירות הגדולות שבאו בעקבות הגירוש של 1492; השתלבות בנמל החופשי של Livorno, מקלט וקרש קפיצה של הסחר היהודי הים-תיכוני.

מה שהספר הגדול אינו יכול להציע, בהעדר מקורות, הוא שרשרת הדורות הבלתי-פסוקה, שמות ופניה של לינאג' רציף. ומה שהוא מציע תחת זאת הוא מסגרת מחמירה: שם השתול בזיכרון האיברי, שנקלט בידי המלגה האיטלקית, ונישא על-ידי קהילה שידעה להפוך את הגלות לפוריות. משפחת Pegna שייכת אפוא, בצניעות אך בביטחון, למורשת האונומסטית של יהדות איטליה.